מוזיאונים
מוזיאון התחבורה והתקשורת בפורטו המוזיאון ממוקם בגדה הימנית של נהר הדורו, ליד האזור ההיסטורי של העיר פורטו, המוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית.
ברוכים הבאים לאתר פורטו – החוויה הישראלית! כאן תמצאו את כל מה שישראלים אוהבים בעיר פורטו.
מהפינות הנסתרות ועד למוקדי התיירות, מהשכונות האותנטיות ועד חיי הלילה התוססים.
אם אתם מחפשים לחוות את פורטו מזווית מקומית, עם המלצות לחובבי קולינריה, תרבות, יין ונופים בלתי נשכחים, אתם במקום הנכון!
מוזיאון התחבורה והתקשורת בפורטו המוזיאון ממוקם בגדה הימנית של נהר הדורו, ליד האזור ההיסטורי של העיר פורטו, המוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית.
מוזיאון לתולדות הטבע והמדע של אוניברסיטת פורטו מוזיאון לתולדות הטבע והמדע של אוניברסיטת פורטו הוא מוזיאון מדע הממוקם בעיר פורטו. המוזיאון הוקם רשמית בשנת 2015
כמה זמן טיסה לפורטו בטיסה ישירה מישראל? הטיסה מישראל לפורטו, הפנינה הצפונית של פורטוגל, נמשכת כחמש וחצי שעות בטיסה ישירה. עבור הנוסעים הישראלים, זהו זמן
דברים רומנטיים לעשות בפורטו לזוגות שמבקרים בעיר פורטו היא עיר קסומה המציעה מגוון אפשרויות רומנטיות לזוגות מאוהבים עם האווירה החמה והמקסימה שלה העיר מזמינה לרגעים
פורטו היא עיר פורטוגזית ובירת תת-האזור של האזור המטרופוליני של פורטו ואזור הצפון, השייכת למחוז פורטו. היא מושב עיריית פורטו שיש לה שטח כולל של 41.42 קמ"ר, 237,559 תושבים בשנת 2024 וצפיפות אוכלוסין של 5,165 תושבים/קמ"ר, מחולקת ל-7 שכונות. העירייה גובלת בצפון בעיריות מטוזיניוס (Matosinhos) ומאיה (Maia), במזרח בגונדומאר (Gondomar), בדרום בוילה נובה דה גאיה (Vila Nova de Gaia) ובמערב באוקיינוס האטלנטי.
זוהי העיר שנתנה את שמה לפורטוגל – מוקדם מאוד (בסביבות 200 לפני הספירה), כאשר נקראה פורטוס קאלה (Portus Cale), והפכה מאוחר יותר לבירת רוזנות פורטוקאלנסה, ממנה נוצרה פורטוגל. היא גם עיר הידועה בעולם בזכות היין שלה, הגשרים והארכיטקטורה העכשווית והעתיקה שלה, מרכזה ההיסטורי, המוכר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, איכות המסעדות והגסטרונומיה שלה, קבוצות הכדורגל העיקריות שלה: פוטבול קלוב דו פורטו (FC Porto), בואוויסטה פוטבול קלוב (Boavista FC), ספורט קומרסיו א סלגיירוס (Sport Comércio e Salgueiros), האוניברסיטה הציבורית העיקרית שלה: אוניברסיטת פורטו, המדורגת בין 200 האוניברסיטאות הטובות בעולם ובין 100 האוניברסיטאות הטובות באירופה, וכן באיכות מרכזי הרפואה שלה.
היא מושב האזור המטרופוליני של פורטו, המאגד 17 עיריות עם 1,737,395 תושבים בשטח של 1,900 קמ"ר, עם צפיפות אוכלוסין של כ-914 תושבים/קמ"ר, מה שהופך את העיר לאזור העירוני ה-13 המאוכלס ביותר באיחוד האירופי והאזור (NUTS III) השני המאוכלס ביותר בפורטוגל (אחרי ליסבון). פורטו והאזור המטרופוליני של פורטו מהווים את הגרעין המבני של אזור הצפון, שיש לו אוכלוסייה של 3,689,609 תושבים (מפקד 2011), ולכן הוא האזור (NUTS II) המאוכלס ביותר בפורטוגל. הוא כולל 8 תת-אזורים או יחידות ברמה III (NUTS III).
פורטו, יחד עם העיריות השכנות של וילה נובה דה גאיה ומטוזיניוס, מהווה את החזית האטלנטית של פורטו, המהווה את הגרעין האוכלוסין המעויר ביותר של האזור המטרופוליני, הממוקם בחוף, תחום במערב על ידי האוקיינוס האטלנטי, עם ההשפעה המבנית של שפך נהר דורו (Douro), המחבר את גאיה לפורטו. העיר היא החשובה ביותר באזור החוף המתועש מאוד של אזור הצפון, שם ממוקמים חלק גדול מהקבוצות הכלכליות החשובות ביותר במדינה, כמו Altri, קבוצת אמורים/קורטיסיירה אמורים, בנק BPI, BIAL, EFACEC, Frulact, Lactogal, Millennium BCP, פורטו אדיטורה, Sonae, Unicer או קבוצת RAR. התאחדות העסקים של פורטוגל ממוקמת בפורטו. אזור הצפון הוא האזור הפורטוגזי היחיד שמייצא יותר ממה שהוא מייבא.
מקורה ביישוב קלטי, טרום-רומי. בתקופה הרומית נקראה קאלה (Cale) או פורטוס קאלה (Portus Cale), שהיא מקור השם פורטוגל.
ב-27 באפריל 711, החלה הפלישה המוסלמית לחצי האי האיברי, עם נחיתה בגיברלטר של צבא מורי בן 9,000 איש, בהנהגת טאריק. ב-714 הם כבשו את ליסבון, וב-715 הכוחות האיסלאמיים הגיעו לאזור הצפוני של מה שאנו מכירים היום כפורטוגל, כובשים את היישובים והערים העיקריים, כמו פורטו ובראגה. ב-716 כבר כמעט כל חצי האי היה תחת שליטת הח'ליפות האומיית, למעט אזור הררי קטן באסטוריאס, שם מצאה ההתנגדות הנוצרית מקלט.
לאחר מאה וחצי, ב-868, מופיעים הניסיונות הראשונים לכיבוש מחדש סופי, וימארה פרס (Vímara Peres), מייסד הארץ הפורטוקלנסית, תרם תרומה חשובה בכיבוש הטריטוריה, ושיקם כך את העיר פורטוקאלה (Portucale). לבסוף, ולאחר שתי מאות שנה מתחילת הפלישה, ב-999, אצילים גסקונים ביניהם דון נונגו (D. Nónego), בישוף ונדום בצרפת ומאוחר יותר בישוף פורטו, נכנסו עם צי גדול דרך שפך נהר דורו, כדי לגרש את המורים. צי זה, שנודע כצי הגסקונים, בשיתוף עם דון מוניו ויאגס (D. Munio Viegas), כבש את העיר פורטו מהמורים כדי להקדישה לבתולה אם האלוהים. לאחר קרב זה, דון מוניו וה"צרפתים" דאגו לבנות מחדש את פורטו. הם הקימו את החומות העתיקות והחזקות, ובחלק הגבוה ביותר של העיר, ייסדו מבצר מחוזק היטב שלאחר הרוזן הנריקה, שימש כמגורי הבישופים, להם נתרם. המגדל והשער הראשי היו מעשה ידיו של דון נונגו, שלזכר מולדתו, קרא לו שער ונדומה (Vandoma), ושבחזית המגדל הקים מקדש, שם הציב את דמות גבירתנו של פורטו, שכבר הביא עמו מצרפת.
ב-1111, תרזה דה לאון (Teresa de Leão), אמו של המלך הראשון העתידי של פורטוגל, העניקה לבישוף דון הוגו את מתחם פורטו. מסמל העיר היא חלק דמות גבירתנו. מכאן העובדה שפורטו ידועה גם כ"עיר הבתולה", כינויים שאליהם יש להוסיף את "העתיקה, האצילה מאוד, תמיד נאמנה ובלתי מנוצחת", שניתנו לה במהלך המאות ובעקבות מעשי גבורה של תושביה, ואושרו בצו של דונה מריה השנייה מפורטוגל.
העיר כונתה "גן עדן" על ידי דון פרננדו שבמהלך ילדותו, ביקר מספר פעמים בעיר בליווי הצאצאים הגדולים והחזקים ביותר של המשפחות האצולה הפורטוגזיות הגדולות כמו דון דיניס מאביירו (D. Dinis de Aveiro), חברו הטוב.
במהלך המשבר השושלתי של 1383-1385 העיר נשארה, רוב הזמן, נאמנה למסטר אביס (Mestre de Avis), בנו הלא חוקי של דון פדרו ואחיו למחצה של דון פרננדו. ב-1384, ליד מה שהיום הגדה הצפונית של העיר פורטו, כוח משלוח קסטיליאני, שנכנס לפורטוגל דרך גליסיה, נתקל במשמר פורטוגזי קטן המורכב מכ-180 איש, שתפקידו היה לסייר אחר מעבר לא חוקי דרך נהר דורו. הכוח הקסטיליאני, גדול בהרבה, מנה כ-650 איש, מתוכם 500 היו חיילי רגלים והשאר תערובת של 150 אצילים קסטיליאנים וצרפתים, שמטרתם הייתה להצטרף לצבא דון חואן מקסטיליה למצור על ליסבון. התקלות קטנה זו התרחשה בבוקר 16 ביולי 1384 והסתיימה באופן נעים לפורטוגזים שלמרות החיסרון המספרי העצום, הצליחו להבריח את הקסטיליאנים, שברחו בבהלה לצפון פורטוגל. האספקה שהביאו להקלה על הכוחות הקסטיליאנים במצור על ליסבון נתפסה על ידי פדרו ריטו (Pedro Rito) ודיניס אוליביירה (Dinis Oliveira), קצינים מהמשמר הפורטוגזי. יש האומרים שקרב קטן זה היה מכריע לתוצאת המצור בליסבון, כי מלבד שהכוחות הקסטיליאנים איבדו תגבורת של 650 איש, כל האספקה שהביאו כמו מזון ונשק מצור נתפסה ולעולם לא הגיעה לשאר הצבא.
בתוך חומותיה התקיימה חתונתו של המלך דון ז'ואו הראשון עם הנסיכה האנגלית דונה פיליפה מלנקסטר (D. Filipa de Lencastre). העיר הייתה ערש לידתו של הנסיך דון הנריקה, הידוע כנסיך מסאגרס או הנווט.
בשל ההקרבות שהעיר עשתה כדי לתמוך בהכנת הצי שיצא, ב-1415, לכיבוש סאוטה (Ceuta), כאשר אוכלוסיית פורטו הציעה למשלחת את כל הבשר הזמין, ונשארה רק עם ה"קרביים" למזון, תושבי פורטו זכו לכינוי "טריפיירוס" (Tripeiros) – "אוכלי קרביים", ביטוי חיבה יותר מאשר גנאי. זו גם הסיבה שהמנה המסורתית של העיר היא עדיין, היום, ה"טריפס א מודה דו פורטו" (Tripas à moda do Porto) – קרביים בסגנון פורטו.
העיר מילאה תפקיד מכריע בהגנה על אידיאלי הליברליזם, ספציפית בקרבות המאה ה-19. למעשה, האומץ שבו עמדה במצור הכוחות המיגליסטים במהלך מלחמת האזרחים של 1832-34 ומעשי הגבורה שביצעו תושביה – המצור המפורסם על פורטו – זיכו אותה, על ידי המלכה דונה מריה השנייה, בתואר – יחיד בין ערי פורטוגל האחרות – "העיר הבלתי מנוצחת של פורטו" (Invicta Cidade do Porto) (שעדיין נוכח כיום בסרט סמל העיר), ומכאן הכינוי שבו היא מוזכרת לעתים קרובות כמטונימיה – ה"בלתי מנוצחת". באחת מכנסיותיה הרבות – כנסיית לאפה (Lapa) – שוכן ליבו של דון פדרו הרביעי מפורטוגל, שהעניק אותו לתושבי העיר כמחווה לתרומה שנתנו תושביה למען המטרה הליברלית.
העיר זכתה במסדר הצבאי של המגדל והחרב, על אומץ, נאמנות וכבוד ב-26 באפריל 1919.
שטח פורטו משתרע על פני 45 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-240,000 תושבים, והיא הריכוז העירוני השני בגודלו במדינה. העיר ידועה כבירת הצפון ומרכזה ההיסטורי מוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1996.
המיקום הגאוגרפי של העיר, יחד עם רשת כבישים מהירים, מאפשר להגיע לאזורים כמו גליסיה, אלגרבה, ליסבון, קוימברה או למקומות אחרים בקלות. פורטו מדורגת כעיר השלישית בפורטוגל עם תנאי החיים הנוחים ביותר למגורים.
לעיר פורטו יש אקלים ים תיכוני מסוג Csb לפי סיווג האקלים של קופן-גייגר. בחורף הטמפרטורות נעות בין 5°C ל-14°C ולעתים נדירות יורדות מתחת ל-0°C. במהלך עונה זו, תקופות גשומות מתחלפות עם ימים קרים יותר ושמים בהירים. בקיץ הטמפרטורות נעות בין 15°C ל-25°C ולעתים יכולות להגיע ואף לעבור את 35°C בחודשים יולי או אוגוסט. טמפרטורות קיץ מעל 30°C הן נדירות בגלל הקרבה לאוקיינוס, אך מתרחשות כאשר הרוח נושבת מכיוון מזרח. בגלל מיקומה הגאוגרפי, תקופות קרירות יותר עם משקעים יכולות להיות נפוצות במהלך הקיץ בשנים לחות יותר. המשרעת התרמית הנמוכה נובעת מהקרבה לאוקיינוס ומנוכחות זרם המפרץ החם.
האזור המטרופוליני של פורטו הוא ביתם של 1,757,413 תושבים ומשתרע על פני 1,900 קמ"ר, עם צפיפות אוכלוסין של כ-1,098 תושבים לקמ"ר, מה שהופך את העיר לאזור העירוני ה-13 המאוכלס ביותר באיחוד האירופי, ולכן האזור (NUTS III) השני בגודלו בפורטוגל. פורטו והאזור המטרופוליני שלה מהווים את הגרעין המבני של אזור הצפון, שהוא האזור (NUTS II) המאוכלס ביותר במדינה, המרכז כמעט 35% מהאוכלוסייה המתגוררת בפורטוגל. רבים מהבתים העתיקים ביותר בעיר נמצאים בסכנת קריסה. אוכלוסיית עיריית פורטו ירדה בכמעט 100,000 מאז שנות ה-80, אך מספר התושבים הקבועים בפרברים וערי הלוויין גדל בחוזקה.
העיר פורטו ידועה כ"עיר הבלתי מנוצחת" וכ"בירת הצפון". היא הייתה העיר העיקרית של בין דורו ומיניו ובירת אזור דורו החופי, שני אזורי זהות שעדיין כיום יש להם לכידות חזקה במונחים פיזיים, טבעיים, אנושיים וחברתיים, וממוקמת באחת מנקודות הליבה של אגן הניקוז של נהר דורו. פורטו מוזכרת לעתים קרובות כעיר הפורטוגזית עם המזג המרכז-אירופאי ביותר, בזכות הבוקוליות המעודנת של המרחב העירוני שלה (המזכירה את העידון של ערי המסחר והקפיטליזם במדינות המרכז והצפון של אירופה הממוקמות ליד נהרות והאוקיינוס), שנבעה מההשפעות המבניות שעיצבו את תושביה ואת מזג העיר: המונרכיה של פורטוגל, ההשפעה התרבותית של היהודים והקשר החזק לאנגליה, עם נוכחות בריטית חזקה. זוהי העיר בה חיה הקהילה הבריטית הגדולה ביותר בפורטוגל ובה נמצאים השורשים היהודיים העתיקים והעקביים ביותר של הפורטוגזים, דרך מורשת אנוסים, "קריפטו-יהודית" ו"נוצרים חדשים" חזקה מאוד.
בעיר נמצא בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי ואחד הגדולים באירופה – בית הכנסת כדורי (Sinagoga Kadoorie), שנבנה ב-1938. בו ניתן ללמוד על ההיסטוריה והדת היהודית, להכיר חפצים היסטוריים ומסמכים חשובים וכן ללמוד עוד על הקהילה היהודית בפורטו לאורך המאות ועד היום.
אזור העיר הוא המקום בו ממוקמות רוב העסקים הקטנים והבינוניים במדינה, והוא גם התורם הגדול ביותר לייצוא הלאומי, בהיותו האזור היחיד שמייצא יותר משהוא מייבא. אזור הצפון מייצר 40% מהערך המוסף של המדינה ומחזיק 50% מהתעסוקה התעשייתית, עם שיעור כיסוי של הייבוא על ידי הייצוא של 129%, לעומת הממוצע הלאומי של 74%. אזור זה משורת על ידי שתי תשתיות חשובות: נמל לישואס (Porto de Leixões), המייצג 25% מהסחר הבינלאומי הפורטוגזי ומטפל בכ-14 מיליון טון סחורות בשנה, ושדה התעופה פרנסיסקו סה קרניירו (Francisco Sá Carneiro), שהוא שדה התעופה הטוב ביותר בפורטוגל מבחינת שטח הטרמינל. מבחינת תנועות מטען ונוסעים אוויריות, הוא השני בגודלו בפורטוגל, וזכה בתואר הטוב בעולם בקטגוריית שדות תעופה עד 5 מיליון נוסעים, וב-2014, כשדה התעופה השלישי הטוב באירופה.
היחסים הכלכליים בין העיר פורטו לעמק דורו מתועדים היטב מאז ימי הביניים. אגוזים, פירות יבשים ושמן זית תמכו במסחר משגשג בין פורטו והאזור. מפורטו, מוצרים אלה יוצאו לשווקים חיצוניים בעולם הישן והחדש. עם זאת, הדחיפה הגדולה להתפתחות היחסים המסחריים הבין-אזוריים הגיעה מהתעשייה החקלאית של יין הפורטו. פעילות זו פיתחה באופן מכריע את יחסי ההשלמה בין המרכז העירוני הגדול בחוף לאזור זה בעל פוטנציאל חקלאי עצום, המתמחה במיוחד בייצור יינות מחוזקים באיכות גבוהה. התפתחות פורטו הייתה תמיד קשורה הדוקות לגדה הדרומית של דורו, וילה נובה דה גאיה, עד 1834 חלק בלתי נפרד מתחומה, שם הוקמו המרתפים להתיישנות היינות האיכותיים של אלטו דורו.
פורטו תמיד התחרתה עם ליסבון ברמה הכלכלית. המעמד העשיר של התעשיינים באזור יצר, כבר באמצע המאה ה-19, את האגודה התעשייתית החזקה של פורטו, כיום התאחדות העסקים של פורטוגל. הבורסה הישנה של פורטו הפכה לבורסת הנגזרות הגדולה ביותר בפורטוגל, והתמזגה עם בורסת ליסבון ליצירת בורסת ליסבון ופורטו. ב-2002, ה-BVLP השתלבה ביורונקסט, יחד עם בורסות מבלגיה, צרפת, הולנד ובריטניה. הבניין שאירח במשך זמן רב את הבורסה, ארמון הבורסה, מטה לשכת המסחר של פורטו, הוא כיום אחת האטרקציות התיירותיות העיקריות בעיר.
פורטו היא מטה העיתון ז'ורנל דה נוטיסיאס (Jornal de Notícias), אחד העיתונים היומיים בעלי התפוצה הגדולה ביותר ברמה הלאומית, ופורטו אדיטורה (Porto Editora), חברת ההוצאה לאור הגדולה במדינה, הידועה במילונים וספרי הלימוד שלה.
בפורטו, מצטלבות דרכים רבות וקווי רכבת שגם תרמו להפיכת העיר למרכז המסחרי העיקרי של כל האזור הצפוני. למרות התרחבות המגזר השלישוני במרכז, הפעילות התעשייתית ממשיכה להיות משמעותית מאוד, עם מפעלים של טקסטיל, הנעלה, מתכת-מכניקה, קרמיקה, רהיטים, תכשיטנות ופעילויות תעשייתיות אחרות, חלקן עדיין ברמה האומנותית.
בהיותה העיר החשובה ביותר באזור החוף הצפוני המתועש מאוד של פורטוגל, רבות מהקבוצות הכלכליות החשובות ביותר במדינה ממגזרים שונים – כמו Altri, קבוצת אמורים (Amorim), בנק BPI, BIAL, EFACEC, Frulact, Lactogal, Millennium BCP, פורטו אדיטורה, Sonae, Unicer, שמן הזית סרטה (Azeite Serrata) ו-RAR – מקיימות את מטה החברה שלהן בעיר פורטו או באזור המטרופוליני הגדול של פורטו.
כנקודות תיירותיות, בולטים מגדל קלריגוס (Torre dos Clérigos), מעשה ידיו של ניקולאו נסוני (Nicolau Nasoni), וקרן סרלבס (Fundação de Serralves), מוזיאון לאמנות עכשווית. המרכז ההיסטורי הוא אתר מורשת עולמית, מוכר על ידי אונסק"ו. פוז (Foz) הוא אזור תיירותי נוסף, הנחשב על ידי רבים לאזור היפה ביותר בעיר, בו ניתן ליהנות מיופיו של האוקיינוס האטלנטי בשילוב עם טיילת רומנטית מרהיבה.
הייתה בירת התרבות האירופית בשנת 2001 (פורטו 2001) ואירחה מספר משחקים באליפות אירופה בכדורגל 2004, כולל משחק הפתיחה. עוד בבולטות נמצא שוק בוליאו (Mercado do Bolhão), סמל ארכיטקטוני של מסחר מסורתי, בו נמצאות המוכרות המפורסמות של השוק, המאפיינות את העיר. מתוכננת התערבות של האדריכל ז'ואקים מסנה (Joaquim Massena) לשיקום ושיפוץ שוק בוליאו, המצייד אותו בתשתיות תברואה למסחר במוצרים טריים, וכן הכללת פונקציונליות חדשה, תוך שמירה על כל המבנה ההיסטורי.
המכלול ההיסטורי המוכר על ידי אונסק"ו הוא אחת מנקודות התיירות המבוקרות ביותר בעיר פורטו, בו ניתן למצוא נקודות מסחר שונות, כיכרות ומבנים היסטוריים, שהם מקור העיר, כמו הקתדרלה.
מבוקר מאוד בעיר, במיוחד על ידי צליינים פורטוגזים וגרמנים, הוא מנזר הרועה הטוב (Convento do Bom Pastor), הממוקם בפרניוס (Paranhos), בו חיה ומתה בשם של קדושה האחות מריה של הלב האלוהי, הרוזנת דרוסטה צו וישרינג (Droste zu Vischering), שהפכה למוכרת עולמית בהשפעתה על האפיפיור לאו ה-13 לבצע את הקדשת המין האנושי ללב הקדוש של ישו. מאוחר יותר, בשנת 1964, הנזירה הוכרזה כמכובדת על ידי הכנסייה הקתולית והתקדשה ב-1 בנובמבר 1975 על ידי האפיפיור פאולוס ה-6. למנזר זה יש שני קפלות לפולחן ציבורי ומוזיאון עם שרידים רבים של האם העליונה המבורכת של אחיות הרועה הטוב מקהילה זו.
שדה התעופה הבינלאומי פרנסיסקו סה קרניירו (OPO), שהוא שדה התעופה הטוב ביותר בפורטוגל מבחינת שטח הטרמינל. מבחינת תנועות אוויריות של מטען ונוסעים, הוא השני בגודלו בפורטוגל, זכה בתואר הטוב בעולם בקטגוריית שדות תעופה עד 5 מיליון נוסעים וב-2014, כשדה התעופה השלישי הטוב ביותר באירופה. לאחר שנבנה מחדש באופן רדיקלי, אזור ההשפעה שלו התפשט בצפון-מערב חצי האי האיברי, והוא כיום שדה תעופה פונקציונלי בארכיטקטורה עכשווית עם יכולת לקבל עד 16 מיליון נוסעים בשנה, נחשב על ידי גופים בינלאומיים שונים כטוב ביותר באירופה בקטגוריה שלו.
נמל לישואס, המייצג 25% מהסחר הבינלאומי הפורטוגזי ומטפל בכ-14 מיליון טון סחורות בשנה, ממוקם בעיריה השכנה מטוזיניוס, יעבור הרחבה שתכפיל את אפשרות המטען, ותביא מספר ספינות תענוגות יוקרתיות לנמל, או אפילו המחקרים המדעיים שנערכו בעיר שכבר תרמו להיסטוריה של המדע העולמי. לישואס דורג ב-2013 כאחד מ-125 הנמלים העמוסים ביותר בעולם.
התחבורה הציבורית בעיר פורטו חוזרת לשנת 1872, כאשר חברת הכרכרות האמריקאית של פורטו (Companhia Carril Americano do Porto) הייתה חלוצה בהתחלת פעילותה בפורטוגל. שנה לאחר מכן נוסדה חברת הרכבת של פורטו (Companhia Carris de Ferro do Porto). המיזוג של שתי החברות יביא להקמת חברת התחבורה הציבורית של פורטו (STCP) שמקבלת את שמה הנוכחי ב-1946. ה-STCP אחראית על הפעלת האוטובוסים וקווי החשמלית ששרדו מתקופת הזהב של תחבורה זו, כאשר כיום קטעים נמצאים בשיקום במרכז פורטו.
הפעלת רשת המטרו מתבצעת על ידי חברת מטרו פורטו שבסך הכל יש לה 68 תחנות המפוזרות על פני 60.0 ק"מ של קווים מסחריים במסילה כפולה, עם 8 ק"מ של הרשת תת-קרקעית, הפרוסות ברחבי מטרופולין פורטו, והופכת כך לרשת המטרו הגדולה ביותר לתחבורה ציבורית המונית בפורטוגל. פוניקולר גינדאיס (Funicular dos Guindais), המופעל על ידי מטרו פורטו, הוא מסילת ברזל במצוק המחברת, במהירות, את אזור בטליה (Batalha) לשדרות גוסטבו אייפל (Gustavo Eiffel), בריביירה. לעיר יש גם רשת רכבות פרברים המופעלת על ידי CP: קווי אביירו (Aveiro), בראגה (Braga), גימאראיס (Guimarães) ופנפיאל (Penafiel) או קאידה (Caíde).
קיבולת מערכת הכבישים של העיר מוגדלת על ידי כביש מהיר A20, כביש פנימי המחובר למספר כבישים מהירים ויציאות מהעיר, המשלים כביש היקפי, הגובל בצפון העיר ומחבר את הצד המזרחי של העיר לחוף האטלנטי. העיר מחוברת לולנסה (Valença) על ידי כביש מהיר A28, לאסטרז'ה (Estarreja) על ידי A29, לליסבון על ידי A1, לברגנסה (Bragança) על ידי A4 ולבראגה על ידי A3. יש גם את הכביש ההיקפי הפנימי, טבעת כבישים המחברת את כל הערים העיקריות סביב פורטו ומחברת את העיר לכבישים מטרופוליניים ראשיים אחרים, כמו A7, A11, A42, A43 ו-A44. מאז 2011, כביש מהיר חדש, ה-A32, מחבר את האזור המטרופוליני לסאו ז'ואו דה מדיירה (São João da Madeira) ואוליביירה דה אזמאיס (Oliveira de Azeméis).
תחנות האוטובוסים המרכזיות במרחב העירוני של העיר פורטו הן תחנת האוטובוסים של קמפו 24 דה אגוסטו (Terminal Rodoviário do Campo 24 de Agosto) ותחנת האוטובוסים של פארק הקמליות (Terminal Rodoviário do Parque das Camélias) (עיר פורטו), המחוברות, באופן ישיר, בהקשר הרחב יותר של האזור המטרופוליני של פורטו, למרכז התיאום התחבורתי של ארוקה (Arouca) ולמרכז התיאום התחבורתי של סאו ז'ואו דה מדיירה.
הצורך במעבר קבוע בין שתי גדות הדורו למעבר אנשים וסחורות, הוביל לבניית גשר הסירות (Ponte das Barcas) ב-1806, קודם לכן חציית הנהר נעשתה באמצעות סירות, רפסודות או דוברות. הגשר היה מורכב מ-20 סירות מחוברות בכבלי פלדה שיכלו להיפתח בשני חלקים כדי לאפשר מעבר לתנועה הנהרית. הגידול בתנועה דרש בניית גשר קבוע מה שהוביל לבניית גשר התלייה דונה מריה השנייה (Ponte pênsil D. Maria II) ב-1843, שפורק שנים מאוחר יותר לאחר פתיחת גשר דון לואיס הראשון (Ponte de D. Luís I) ב-1886, הגשר העתיק ביותר בעיר שעדיין פעיל. עם שני מפלסיו – התחתון והעליון – שימש במקור כחיבור כביש בין האזורים הנמוכים והגבוהים של וילה נובה דה גאיה ופורטו ובאופן כללי יותר, בין צפון ודרום המדינה, במשך עשורים רבים. מהמחצית השנייה של המאה ה-20, עם זאת, החל להתגלות כבלתי מספק להבטחת תנועת המכוניות בין שתי הגדות, והוחלף בגשרים אחרים ולאחר התאמה המפלס העליון משמש כעת את מטרו פורטו.
גשר דונה מריה פיה (Ponte de D. Maria Pia), שנבנה בין ינואר 1876 ל-4 בנובמבר 1877 על ידי חברת גוסטב אייפל, היה גשר הרכבת הראשון שאיחד את שתי גדות הדורו. מצויד במסילה אחת, מה שחייב מעבר של רכבת אחת בכל פעם, במהירות שלא יכלה לעבור 20 קמ"ש ועם מטענים מוגבלים, ברבע האחרון של המאה ה-20 היה ברור שהגשר כבר לא ענה באופן מספק לצרכים. מה שהוביל לכך שהוצא משימוש והוחלף בגשר סאו ז'ואו (Ponte de São João) ב-1991.
גשר אראבידה (Ponte da Arrábida) היה בזמן הבנייה בעל הקשת הגדולה בעולם בבטון מזוין, ומהווה את הקטע הסופי של כביש מהיר A1 המחבר את ליסבון לפורטו. בתחילה היו לגשר שני נתיבי תנועה ברוחב 8 מ' כל אחד, מופרדים על ידי נתיב מוגבה ברוחב 2 מ'; שני מסלולי אופניים ברוחב 1.70 מ' כל אחד ושתי מדרכות בשוליים ברוחב 1.50 מ', גם הן מוגבהות. מאוחר יותר, נוסף נתיב תנועה בכל כיוון, שנבנה על חשבון ביטול מסלולי האופניים והפחתת המפריד המרכזי. למרות בניית גשר פריישו (Ponte do Freixo), במעלה הנהר, גשר אראבידה ממשיך להיות החיבור העיקרי בין העיר פורטו לגדה הדרומית של הדורו.
מבין הגשרים המחברים את פורטו לוילה נובה דה גאיה, גשר פריישו הוא הגבוה ביותר במעלה הנהר. הוא נבנה בניסיון למזער את פקקי התנועה שנחוו בגשרי אראבידה ודון לואיס, שהיו בולטים במיוחד מסוף שנות ה-80. למעשה, מדובר בשני גשרים שנבנו זה לצד זה במרחק 10 ס"מ זה מזה. זהו גשר כביש עם שמונה נתיבי תנועה (ארבעה בכל כיוון). גשר האינפנטה (Ponte do Infante), שנקרא על שם האינפנטה דון הנריקה, שנולד בפורטו, הוא החדש ביותר המחבר את פורטו וגאיה. הוא נבנה כדי להחליף את המפלס העליון של גשר דון לואיס, שבינתיים הוסב לשימוש "הקו הצהוב" (בית חולים סאו ז'ואו/סנטו אובידיו) של מטרו פורטו. הוא נבנה מעט במעלה גשר דון לואיס, באזור ההיסטורי, מחבר את שכונת פונטיניאס (Fontainhas) (פורטו) לסרה דו פילאר (Serra do Pilar) (וילה נובה דה גאיה).
בעיר פורטו קיימים מספר בתי חולים (הן ציבוריים והן פרטיים), מרפאות ומרכזי בריאות. חלק מבתי החולים הציבוריים של פורטו מאורגנים במרכז רפואי, המרכז הרפואי האוניברסיטאי של סנטו אנטוניו (Centro Hospitalar Universitário de Santo António). בתי החולים הכלולים במרכז רפואי זה הם בית החולים סנטו אנטוניו, המרכז לאם וילד של הצפון ד"ר אלבינו ארוסו, המרכז המשולב לכירורגיה אמבולטורית והמרכז לגנטיקה רפואית ד"ר ז'סינטו דה מגליאס. בנוסף לאלה, יש גם את בית החולים סאו ז'ואו ו-IPO. בין שירותי הבריאות הפרטיים בולטים בית החולים דה לוז פורטו, בית החולים בואוויסטה או בית החולים דה לוז אראבידה.
בעיר פורטו יש מספר בתי ספר וגני ילדים, ציבוריים ופרטיים, לחינוך יסודי, בסיסי ותיכוני, כמו בית הספר התיכון אלכסנדרה הרקולנו (Escola Secundária Alexandre Herculano). באזור פורטו רבתי קיימים בתי ספר בינלאומיים כמו המועצה הבריטית פורטו (British Council Porto).
בפורטו ממוקמת אוניברסיטת פורטו. קיימות גם אוניברסיטאות אחרות כמו האוניברסיטה הקתולית הפורטוגזית, אוניברסיטת לוסיאדה פורטו, אוניברסיטת פרננדו פסואה, אוניברסיטת פורטוקלנסה, אוניברסיטת לוסופונה פורטו והמכון הפוליטכני של פורטו. פורטו היא המקום בו הוקם קונסורציום חלוצי בפורטוגל: קונסורציום אוניברסיטאות הצפון (UniNORTE), המהווה שותפות בין אוניברסיטת פורטו, אוניברסיטת מיניו ואוניברסיטת טראס-אוס-מונטס ואלטו דורו, במטרה לשתף אמצעים, משאבי אנוש וכספי האיחוד האירופי.
לפורטו יש שתי ספריות עירוניות. הספרייה הציבורית העירונית של פורטו, בה ניתן למצוא, בין היתר, את הספרים, כתבי העת והעיתונים שפורסמו בפורטוגל ובה נמצאים התכנים עם גישה מוגבלת. ספריית אלמיידה גארט העירונית היא ספרייה מודרנית, פרויקט של האדריכל ז'וזה מנואל סוארס, לקריאה ציבורית בה המסמכים נגישים באופן חופשי.
בעיר מתקיימים יותר מ-10,000 אירועים שנתיים, החל מהופעות, דרך הצגות תיאטרון, תערוכות או אפילו מסיבות עם תקליטנים מפורסמים באחד ממועדוני הלילה והברים הרבים בעיר.
עם זאת, אירוע הבידור הגדול ביותר נשאר סאו ז'ואו של פורטו (São João do Porto), מ-23 ל-24 ביוני, כאשר אלפי אנשים ממלאים את רחובות העיר. באירוע זה בולטים סעודות הסרדינים, צמחי המנז'ריקו עם בתי השיר המסורתיים של סאו ז'ואו, הכרישה, ההקשות והריקודים השכונתיים.
גסטרונומיה
מספר מנות מהמטבח הפורטוגזי המסורתי מקורן בעיר פורטו, שזהותה (ברמת מנות הבשר והדגים העיקריות, המרקים, המנות הראשונות והמתאבנים, היינות והברנדי, הגבינות והנקניקים, כמו גם הקינוחים והממתקים) משתלבת בזהות הקולינרית הרחבה יותר של אזור הזהות בין דורו למיניו.
המנה האופיינית המובהקת של העיר היא הקרביים בסגנון פורטו (Tripas à moda do Porto), מנה היסטורית שחוזרת לתקופת הגילויים הפורטוגזיים, וניתן למצוא אותה בהרבה מהמסעדות בעיר. בקלהאו א גומס דה סה (Bacalhau à Gomes de Sá) היא מנה מפורסמת נוספת של העיר פורטו, מוערכת מאוד בזכות טעמה ותחכומה, שיש לה גם השפעה בכל הטריטוריה הפורטוגזית, כמו גם בברזיל, מכיוון שזו אוכלסה, מבנית, על ידי פורטוגזים מצפון פורטוגל. קלדו ורדה (Caldo Verde) הוא גם מרק אופייני, מקורי ומפורסם של פורטו והאזור הצפוני. הפרנסזיניה (Francesinha) היא, מהמטבח העכשווי, המנה המפורסמת ביותר, ומורכבת מכריך ממולא במספר סוגי בשר (בדרך כלל בשר בקר, נקניק, נקניקייה טרייה וחזה מעושן) ומכוסה בגבינה ורוטב מיוחד (רוטב פרנסזיניה).
המשקה הנושא את שם העיר הוא יין פורטו, המיוצר באזור היין של אלטו דורו (האזור המתוחם העתיק ביותר בעולם). יין פורטו מיוצא בינלאומית מהמרתפים הנמצאים בגדה השמאלית של נהר דורו, בוילה נובה דה גאיה. בפורטו, ממוקם גם מטה ועדת הגפן והיין של אזור היינות הירוקים, כאשר יין ירוק הוא גם סוג היין, מלבד יין דורו, שנוהג ללוות מספר סוגים של מנות מהגסטרונומיה של פורטו. בפורטו מתקיים, מדי שנה, 'פסטיבל היין הירוק'.
העיר פורטו מחזיקה במספר מרחבים תרבותיים חשובים באזור וברמה הלאומית. בין המוזיאונים השונים בעיר, בולט המוזיאון לאמנות עכשווית, אחד המוזיאונים המבוקרים ביותר במדינה, בו מוצגות גם יצירות אמנות של אמנים עכשוויים רבים, לצד הצמחייה האופיינית לאזור צפון פורטוגל בפארק סרלבס (Parque de Serralves) הסובב. בית האינפנטה (Casa do Infante), שתאריכו מהמאה ה-13 ובו נולד לכאורה האינפנטה דון הנריקה, הוא כיום המוזיאון הימי-ביניימי של העיר וארכיון המחוז. בתי מוזיאון אחרים כוללים את בית-מוזיאון פרננדו דה קסטרו, בית-מוזיאון גרה ז'ונקיירו, בית-מוזיאון מרתה אורטיגאו סמפאיו ובית-סדנת אנטוניו קרניירו.
בתוך בניין המכס החדש, מוזיאון התחבורה והתקשורת מטרתו להציג את היסטוריית התחבורה ואמצעי התקשורת. מוזיאון הרכבת החשמלית, השוכן בתחנת הכוח התרמו-חשמלית הישנה של מסרלוס (Massarelos), מחזיק אוסף של רכבות חשמליות ונגררים שנעו בעיר. מדי שנה, מארגן מצעד של רכבות חשמליות מהמוזיאון ברחובות העיר, בין מסרלוס לפסיו אלגרה (Passeio Alegre).
המוזיאון הלאומי סוארס דוס רייס (Museu Nacional de Soares dos Reis), שנוסד ב-1833 על ידי דון פדרו הרביעי, כולל חלק גדול מעבודתו של הפסל. בפורטו קיימים מוזיאונים נושאיים שונים, ראוי לציין: מוזיאון יין הפורטו, מוזיאון התעשייה, מוזיאון הטבע, מוזיאון שטרות הכסף, המחלקה לנומיסמטיקה, מוזיאון האמנות הדתית והארכיאולוגיה, מוזיאון המיזריקורדיה של פורטו, המוזיאון הלאומי לדפוס, עיתונים ואמנויות גרפיות, המרכז הפורטוגזי לצילום, המוזיאון הרומנטי של קינטה דה מסייריניה, המוזיאון הצבאי של פורטו, המוזיאון הלאומי לספרות וטירת הגבינה (Castelo do Queijo), המפורסמת בתצפית שלה, בה מתקיימות תערוכות זמניות שונות.
פורטו מארחת גם את קרנות אנטוניו דה אלמיידה, אנטוניו קופרטינו דה מירנדה, אילידיו פיניו וגרה ז'ונקיירו א משקיטה קרבליו. האודיטוריומים התרבותיים של העיר הם, ברובם הגדול, מבנים מהמאות ה-19 וה-20. הבנייה הנועזת והרלוונטית ביותר בשנים האחרונות היא בית המוזיקה (Casa da Música), יצירה אדריכלית שתוכננה לאירוע 'בירת התרבות האירופית 2001, מאת האדריכל רם קולהאס ומהוללת בינלאומית.
תיאטרון ריבולי (Teatro Rivoli), התיאטרון הלאומי סאו ז'ואו (Teatro Nacional São João) ותיאטרון סה דה בנדיירה (Teatro Sá da Bandeira) הם אולמות מופעים חשובים, בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית, הממוקמים במרכז פורטו. במרכז העיר נמצאים גם אודיטוריומים אחרים, כמו קוליסאו פורטו (Coliseu do Porto) וקולנוע-תיאטרון בטליה (Cine-Teatro Batalha), אולם הקולנוע ההיסטורי של העיר אליו קשור הביטוי המקומי "הולך לבטליה!". תיאטראות אחרים כוללים את תיאטרון קמפו אלגרה (Teatro do Campo Alegre) ותיאטרון הלנה סה א קוסטה (Teatro Helena Sá e Costa), האחרון הוא במה לכישרונות בהכשרה בבית הספר למוזיקה ואמנויות המופע של פורטו.
בהשפעת המשפחות האנגליות שעסקו במסחר ביין פורטו, משחקי הכדורגל הראשונים בפורטוגל התקיימו בעיר פורטו. פורטו כוללת מועדוני ספורט גדולים, כשהעיקריים הם מועדון הכדורגל פורטו (Futebol Clube do Porto), מועדון הכדורגל בואוויסטה (Boavista Futebol Clube) וספורט קומרסיו א סלגיירוס (Sport Comércio e Salgueiros). קיימים גם מועדונים רבים קטנים יותר, אך בעלי תפקיד חברתי משמעותי. אצטדיון הדרגאו (Estádio do Dragão), מעשה ידיו של האדריכל מנואל סלגדו (Manuel Salgado), הוא ביתו של מועדון הכדורגל פורטו. האצטדיון הופיע מספר פעמים בכתבי עת בינלאומיים לאדריכלות, בהם זכה לשבחים רבים.
ברמה האישית, הדמות הספורטיבית המפורסמת ביותר ילידת העיר פורטו היא האתלטית רוזה מוטה (Rosa Mota), זוכת מדליית הזהב במרתון במשחקים האולימפיים בסיאול ומדליית הארד במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס.
בעיר מאורגנים אירועי ספורט רבים במגוון ענפים. ראוי לציין את מרתון פורטו באתלטיקה, המרוצים ההיסטוריים של מסלול בואוויסטה ומרוצי רד בול אייר. גם בספורט אלטרנטיבי העיר פורטו בולטת באירוח תחרויות בינלאומיות שונות במגוון ענפי ספורט, כמו למשל רכיבה על סוסים. בספורט זה, במיוחד, יש אפילו מועמדות למוקדמות גביע העולם ברכיבה על סוסים בפורטו.
בבואוויסטה נמצא המסלול העירוני של בואוויסטה (Circuito Urbano da Boavista) המתקיים אחת לשנתיים. המסלול בדרך כלל כולל ממוצע של 115,000 צופים, משלב מספר קטגוריות, אך המצופה ביותר היא ה-WTCC, בזכות בן המקום טיאגו מונטיירו (Tiago Monteiro) שהיה נהג פורמולה 1. המסלול העירוני גם אירח את הפורמולה 1 בשנים 1958 ו-1960, כשהמנצחים היו ג'ק בראבהם (ב-1960) עם קופר-קליימקס וסטירלינג מוס (ב-1958) עם ונוול.